<h1>מחזור ויטרי סימן מ"ח</h1>
<h2>דף קה.</h2>
וכשמבקש לאכול לחם צריך ליטול ידיו ואחר יקבע סעודתו אע"פ שיאכל חולין. וכל המזלזל בנטילת ידים בר נידוי הוא דתנן [ברכות י"ט ע"א] א"ר יהוד' חס ושלום (כעקיבא) [שעקביא] בן מהללאל נתנדה. שאין עזרה ננעלת על כל אדם שבישר' בחכמה וביראת חטא (כעקיבא) [כעקביא] בן מהללאל אלא את מי נידו את ר' אליעזר בן הגר שפקפק בנטילת ידים. וכשמת שלחו ב"ד והניחו אבן על ארונו. ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו ב"ד סוקלין את ארונו. וכל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות. דא"ר אמי ואמרי לה במתנית' תנא. שלש[ה] דברים מביאין את האדם לידי עניות המשתין בפני מטתו ערום. ומי שאשתו מקללתו בפניו. והמזלזל בנטילת ידים. המשתין בפני מטתו ערום. הני מילי כלפי מטה ועל גבי קרקע. אבל מהדר אפיה ממיטה ובמנא לית לן בה. וא"ר זריקא [סוטה ד' ע"ב] ת"ר אלעזר המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם א"ר אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיין מים (ראשונה) [ראשונים] מצוה ואחרונים חובה (דתנן) [תניא] מים ראשונים מצוה. אמצעיים רשות. מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על על גבי קרקע אחרונים אין ניטלין אלא בכלי. ואמרי לה אחרונים אין ניטלין (אלא) על גבי קרקע מפני רוח רעה שהיא שורה ואם הביא קינסא או חריות של דקל ורחץ ידיו למעלה שפיר דמי. ואיכא בינייהו קינסא. מים ראשונים ניטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן. מפני שמים חמין מפעפעין את הזוהמא. ואין מעבירין אותה אמצעיים רשות. א' רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. והאי דשרו רבנן בתר גבינה בשר כשמעתיה דרב נחמן. ואע"ג דמים אחרונים חובה אין טעונין ברכה.
<h2>דף קו.</h2>
רב[א] א' מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך שנ' (ויקרא ט"ו) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים. א"ר אלעזר בן ערך מיכן סמכו חכמי' לנטילת ידים מן התורה. א"ל רבא לרב נחמן מאי משמע דהאי קרא בנוגע הזב הוא דכת' א"ל בנוגע הזב כי שטף ידיו במים מי קא מטהרן. כיבוס בגדים וטבילה בעו. אלא הכי קא' ואחר שלא שוטף ידיו במים טמא.
